<h1>ספר הנייר הלכ' נטילת ידים</h1>
<h2>דף יט:</h2>
שיעור היד. ת"ר [חולין ק"ו ע"א] נטילת ידים לחולין עד לפרק ולתרומה עד לפרק לקדשים עד לפרק, [פי' לחולין עד לפרק] אשר באמצע קשרי אצבעותיו, לתרומה עד הפרק אשר בידים היינו עד מקום האצבעות ביד, לקדשים עד לפרק היינו מקום חבור היד בזרוע, ונהגו ליטול בחולין עד חיבור אצבעות ליד. חציצה. תניא כל דבר שחוצץ בטבילה [בגוף] חוצץ בנטילת [ידים] לחולין, א"כ צריך להזהר לבקר ידיו שלא יהא עליהם שום דבר חוצץ כגון טיט וצואה תחת הציפורן אם יש שם כל כך שמקפיד עליו אע"ג דאינו מקפיד. והא דתניא בתוספתא [מקואות פ"ו ה"ה] כל דבר שחוצץ בכלים חוצץ בעבד ובנדה (משוחרר) [ובגר] ובחולין אינו חוצץ, [איכא למימר דהתם איירי לנגיעה דחולין שנעשו על טהרת קודש ותרומה ולא מיירו באכילה]. וכן צריך להזהר בכל שאר חציצות כגון בצק וזפת ושאר דברים. תיכף צריך ליזהר שלא יהא הסח דעת בין נטילה לסעודה כדאמרינן בברכות [נ"ב ע"ב], אך על תנאי יכול להיות כדאמ' פ' כל הבשר נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו, ואע"ג דליכא שעת הדחק יכול להתנות דאיכא למ"ד דווקא בשעת הדחק אבל בדברי סופרים הלך אחר המיקל. ודווקא כשנזהר כל היום כולו בידיו שלא יטנפו, אבל אם ידע שנטנפו לא יועיל התנאי, והא דאמ' [פסחים ק"ו ע"ב] הנוטל ידיו לא יקדש היינו שיש מים בצידו ובהא לא אמר רב שיועיל התנאי כי אם היכא שיש מים בעיר אך לא בבית דעתה יש טורח מעט לבקש, אי נמי תנאי שחרית מועיל אבל בשאר היום לא. הבא מבית הכסא ונטל ידיו יש אומרים שאותה נטילה אינה מועלת לצורך סעודה למי שמברך אחריה אשר יצר וכו' וא"כ הוי הפסק ודומה שאינה לצורך סעודה וצריך ליטול ידיו פעם שנייה, אך לא נהגו כן ואינו צריך לחזור וליטול. ניגוב. אחר נטילה ינגב ידיו כדאיתא פ"ק דסוטה [ד' ע"ב], כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא, שנאמר [יחזקאל ד'] ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים. ומנגבן בין בחול בין בשבת, ואין לחוש בשבת מפני שמרטיב המפה וחיישינן לסחיטה כדאיתא במסכת שבת פ' נוטל אדם [קמ"ב ע"ב] גבי היתה לו לשלשלת, וכן בפר' דם חטאת [צ"ד ע"ב] שרייתו זהו כיבוסו, היינו היכא שיש עליו מעט טינוף, אבל בלא טינוף שרי.
